מהו דכאון?

דכאון הוא הפרעה במצב הרוח של האדם. סימפטומים מתונים של דכאון הם תגובה נורמלית לרבים מהלחצים בחיים. דכאון הופך להפרעה כשהסימפטומים קיימים בתדירות ובעוצמה הפוגעים בתפקוד הנורמלי.

דכאון הוא ההפרעה הפסיכיאטרית הנפוצה ביותר בעולם המערבי.

קרוב ל-20% מכלל האוכלוסיה יסבלו בשלב זה או אחר של חייהם מדכאון מז'ורי. מחצית מהסובלים מדכאון אינם מאובחנים כלל, ורק מחצית מהמאובחנים יקבלו טיפול מתאים. כ-15%-20% מהלוקים בדכאון ינסו להתאבד (Young, Rygh, Weinberg & beck, 2001).

ב-70% מהמקרים, ארוע חיים מלחיץ מקדים את התפרצות האפיזודה הדכאונית.

לדכאון יש ארבעה סוגים של סימפטומים:

1. רגשיים – רגשות שליליים – צער, אשמה, עצבות, אכזבה, בושה, מועקה, אנהדוניה (קושי ליהנות)
2. קוגניטיביים – טריאדה שלילית (בק), מחשבות אובדניות, קשיי זכרון, ריכוז ובלבול
3. התנהגותיים – הסתגרות, הימנעות, בכי, פאסיביות.
4. פיזיים – עייפות, שינויים בתאבון וקשיי שינה, עלייה בכאבים פיסיים, אובדן אנרגיה.

הטריאדה הקוגניטיבית השלילית:

שלושה דפוסים של מחשבות אוטומטיות שליליות:

1. תפיסה שלילית של העצמי – האדם תופס את עצמו כפגום, לא שווה או חולה. הוא נוטה לייחס את חוויותיו השליליות לפגם פסיכולוגי או פיזיולוגי בעצמו. לפיכך, הוא מאמין כי לאור ליקויים אלה הינו חסר ערך ובלתי רצוי ונוטה לבקר את עצמו או להפחית בערכו העצמי.
2. תפיסה שלילית של העולם – נטייה לפרש התנסויות בצורה שלילית. אדם מדוכא תופס את העולם כבעל דרישות מוגזמות, כמציב מכשולים שלא ניתן להתגבר עליהם כשהוא מנסה להשיג את מטרותיו. האדם מפרש סיטואציות בצורה שלילית ולא בהכרח מותאמות למציאות. בצורה זו, נוצרת הבנייה של העובדות כך שיתאימו למסקנותיו השליליות הקיימות.
3. תפיסה שלילית של העתיד – הקשיים הנוכחיים/הסבל יימשכו לעד. האדם צופה קושי אינסופי, תסכול ומחסור. ציפייה לכשלון בביצוע משימה. תפיסת עתיד שלילית היא מנבא חזק לאובדנות, כיוון שאין כבר תקווה.

סוגי דכאון

קיים מגוון של סוגי דכאון בדרגות חומרה שונות, כאשר 4 הסוגים העיקריים הם:

1. דכאון מז'ורי – דכאון חריף המתאפיין במצבור של סימפטומים שפוגעים ביכולת העבודה, הריכוז, השינה והאכילה.
2. דיסתימיה (דכאון ממושך) – סוג פחות חמור של דכאון, הכולל סימפטומים כרוניים וארוכי טווח. אין פגיעה חריפה בתפקוד, אך יש פגיעה מתמשכת במצב הרוח, אנרגיה נמוכה ואנהדוניה (קושי ליהנות). סביב אירוע מסוים עלולים לפתח דכאון מז'ורי.
3. דכאון דו-קוטבי (הפרעה מאנית-דפרסיבית) – הפרעה זו כוללת מחזורים של דכאון ושל התרוממות רוח מאנית.
4. דכאון עונתי – פורץ בעקר בסתיו-חורף כאשר כמות האור קטנה. בתסמינים דומה לדכאון מז'ורי, אך מצב הרוח עשוי להשתנות סביב ארוע חיובי ולאחר מכן חוזר למצב הרוח העכור.

אנהדוניה – היעדר יכולת לחוות הנאה מאירועי חיים הנחשבים למהנים, כגון אכילה, פעילות גופנית, ואינטראקציות חברתיות או מיניות.

אבחנה של דכאון קליני ע"פ  DSM-5

יש צורך בחמישה תסמינים או יותר, כולל שני הראשונים, אשר נמשכים שבועיים או יותר:

1. מצב רוח ירוד ותגובות רגשיות דכאוניות, רוב היום, כמעט בכל יום (אצל ילדים תתכן רגזנות מוגברת).
2. חוסר הנאה (anhedonia) – ירידה בעניין ובהנאה ברוב פעילויות היומיום.
3. שינוי משמעותי באופי השינה עם הפרעת שינה או תוספת שינה במשך היום.
4. חוסר תאבון עם או ללא ירידה במשקל.
5. חולשה, אובדן כוחות יחסית למצב הקודם.
6. רגישות יתר, חוסר שקט פסיכומוטורי או אפתיות.
7. חוסר שקט וקושי בריכוז.
8. תחושת חוסר ערך, חוסר תקווה (hopelessness), חוסר ישע (helplessness) ואשמה.
9. מחשבות או הערות אובדניות.

הגורמים לדכאון

• גורם ביולוגי כימי – במצב דכאון חלה ירידה בפעילות נוירוטרנסמיטרים שאחראים על העברת מידע עצבי שקשור למצב הרוח. ניתן לאזן באמצעות תרופות אנטי דכאוניות. ירידה ברמת הסרוטונין בין הסינפסות במוח. תרופות ממשפחת ה-SSRI גורמות להעלאת כמות הסרוטונין בין הסינפסות ולירידה ברמת הדכאון. גם אי אכילת פחמימות מורידה סרוטונין במוח.
• גורם גנטי – לאנשים עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, סיכון גדול פי 8 עד 18 ללקות בהפרעה. לאנשים עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה הסובלים מדכאון קליני, סיכון גדול פי 2-3 ללקות בדכאון.
• גורם קוגניטיבי-רגשי – הטריאדה הקוגניטיבית, הפירוש וטעויות החשיבה.
• גורם התנהגותי – המנעות מפעילות – חיזוק שלילי.
• גורם סביבתי – עם בן משפחה דכאוני, אלמד את הקודים של הדכאון.