הפרעות אכילה

בעשורים האחרונים הולך וגובר בקרב נשים וגברים כאחד, העיסוק במראה החיצוני. העיסוק הזה מתגבר בעיקר בשל התפתחות תרבות הרזון כמודל ליופי, להצלחה, לשליטה ולכוח, המאפיינת את חברת השפע המערבית. העיסוק במראה והקישור בין משקל לאושר והצלחה הביאו בהדרגה לעלייה גם בשכיחותן של הפרעות האכילה.

מהן הפרעות אכילה?

המונח "הפרעת אכילה" מתייחס לכל דפוס אכילה מזיק הנושא אופי של הרס עצמי. א/נשים שסובלים מהפרעות אכילה עסוקים מאד במזון, אכילה, משקל ודימוי הגוף שלהם. הפרעות אכילה הן מורכבות, והסיבות להן עדיין לא ידועות לחלוטין. מספר גורמים תורמים להתפתחותן והופעתן של הפרעות אכילה: גורמים גנטיים, יחסים משפחתיים, טראומה, טריגרים התפתחותיים, וסגנונות קוגניטיביים מסוימים.

מאפיינים מרכזיים של א/נשים הסובלים מהפרעות אכילה:

• א/נשים עם הפרעות אכילה לרוב סובלים מדימוי עצמי נמוך ודיכאון, ומייחסים בעיות אלה לדימוי הגוף שלהם.
• אכילה מופרעת מהווה ניסיון ליצור או לבנות מחדש תחושה של שליטה, כאשר שאר תחומי החיים נראים כאילו מחוץ לשליטתם.
• אכילה או אי אכילה היא הדרך שבה מנסות לבטא את הצרכים שלהן או להתמודד עם רמות גבוהות של לחצים וחרדות. התנהגות זו נתמכת על-ידי מערכת חשיבה מעוותת ומסולפת, ובאמצעותה היא גם משומרת לאורך זמן.
• תהליך זה עלול לכלוא את הלוקה בהפרעת אכילה בתוך מלכודת מסוכנת, כאשר ההשלכות הפיסיות של ההרעבה או אכילת היתר גורמות לערעור התפיסה העצמית הרעועה בלאו הכי, וזו בתורה איננה מאפשרת לחזור לדפוס אכילה נורמלי, וחוזר חלילה.
• הסכנה להיסחפות אל תוך מעגל סגור של פגיעה-עצמית, מאפיינת את כל הפרעות האכילה עקב ההשפעה הקשה שיש להן על החשיבה, התפיסה, מצב הרוח וההתנהגות של הלוקה בהן.

הפרעות אכילה נעות על פני רצף של חומרה החל מאכילה נורמלית ועד לתחילתן בפועל של בולימיה או אנורקסיה. מחקרים מראים, שככל שהפרעת האכילה נעשית קיצונית יותר, כן מחמירים אצל החולה חוסר שביעות הרצון ממראה גופה, חוסר האמון בבני אדם, הפחד מפני התבגרות, וחוסר היכולת לווסת התנהגות אימפולסיבית. בהמשך מתפתחים דפוסים קיצוניים של שליטה עצמית או הכחשה עצמית.