התערבות במסגרות חינוכיות

ילדים רבים עם ADHD חווים את הקושי הרב ביותר בבית הספר, היכן שהדרישות לקשב ושליטה על דחפים ופעילות הן דרישות הכרחיות להצלחה. למרות ש- ADHD לא מפריע ליכולת הלמידה, הוא אכן משפיע ומקשה על הביצועים. כשלא נעשה דבר כדי לעזור לילדים אלה לשפר את ביצועיהם, הם יפתחו לאורך זמן בעיות בהישגים אקדמיים. אי ההשגיות הזו, אינה נובעת מקושי ללמוד, אלא כתוצאה מחלקי אינפורמציה חסרים ומיומנות מתפתחת שנבנית משעור לשעור ומשנה לשנה.

באופן כללי, ADHD ישפיע על התלמיד באחד או יותר מהתחומים הבאים:

• התחלת משימות.
• המשך או השארות במשימה.
• סיום משימות.
• מעברים.
• אינטראקציה עם אחרים.
• מלוי הוראות.
• השלמת עבודה בזמן קבוע.
• ארגון משימות מורכבות.

תוכניות לתלמידים כאלה צריכות לאתר איפה הקושי של כל תלמיד, אחרת מקורות העזרה יתבזבזו היכן שאינן נחוצות. לדוגמא: לילד אחד עם ADHD יכולה להיות בעיה בהתחלת משימה בגלל שההוראות אינן ברורות, כשאחר יכול להבין את ההוראות אך יש לו קושי בעשיית מעברים, ולכן ייתקע במקום שמשימה אחת נגמרת ואחרת מתחילה. עם הילד הראשון, ההתערבות צריכה להעשות בהבהרת והבנת המטרות. עם הילד השני, ההתערבות צריכה להיות בכוון של מעבר מפעילות אחת לשנייה.

ככל שההתערבות החינוכית מתחילה מוקדם יותר, כך ניתן למנוע את הכשלון והתסכול. מחקרי אורך הראו כי 30% מהילדים נשארים כתה לפחות פעם אחת, 46% מורחקים מבית הספר, 35% אינם מסיימים את בית הספר התיכון.

ילדים עם ADHD מתוארים כילדים הלומדים באמצעות עשייה, על ידי נסוי וטעייה. הם ישקיעו מאמץ במשימות ממריצות ויתרחקו ממשימות משעממות וחוזרות על עצמן. הם אינם רוכשים הרגלי למידה טובים בכוחות עצמם, וכשהם מתבקשים לעבודה עצמאית אין להם מושג היכן להתחיל, או מה הוא המידע החשוב ביותר.

גם האופן שבו הם מעבדים מידע פוגע ברמה הביצועית. הם זוכרים פרטים רבים, אך אינם מסוגלים להסביר את הקשרים בין חלקי המידע השונים. עיבוד מידע לא יעיל מסביר מדוע הם נכשלים בבחינות – קיים פער בין מה שילד עם ADHD יודע לבין מה שמסוגל להוציא החוצה. בזמן מבחן, התלמיד צריך להתמקד במידע, לבחור מתוכו, להתרכז בו ולארגן אותו במוחו כדי להוציא את מה שהוא יודע. ילדים רבים עם ADHD מתקשים בדיוק בתחומים אלה.

בעייה נוספת היא הציפיה שהילד יגלה אחריות ושליטה עצמית. נדרשת מהתלמידים מידה רבה של עבודה עצמאית, כמעט ללא תמריצים או חיזוקים מיידיים. בגלל פיזור הנפש שלהם, ילדים עם ADHD אינם מפנימים את החומר הנקרא בצורה רציפה. עליהם להחזיר את תשומת הלב שלהם למשימה שוב ושוב. כתוצאה מכך, הם מאבדים את ההמשכיות ואינם לומדים את החומר ביעילות. עובדה זו מעייפת ומתסכלת עד כדי נסיון להתחמק מהמשימה.

בעיה שכיחה נוספת היא הכתיבה – כתב היד הגרוע יכול לפגוע ברמה הביצועית של הילד (חישובים במתימטיקה או הבנה של מה שנכתב בכתה). כתב היד הגרוע יכול לנבוע מארבעה גורמים:

1. האימפולסיביות מפריעה לילדים להקפיד על כתב יד מסודר.
2. כתיבה מסודרת דורשת תאום בין זרימת הרעיונות וזרימת התנועות המוטוריות, ואצל חלק מהילדים זרימת הרעיונות מהירה מדי ואצבעותיהם אינן מסוגלות להדביק אותה.
3. כתיבה היא משימה של הזכרון. יש לזכור בעת ובעונה אחת את צורת האותיות, פיסוק, דקדוק, אוצר המלים, הוראות העבודה והרעיונות.
4. לחלק מהילדים יש dyspraxia (חוסר תכלית) של תנועות מוטוריות עדינות, ולכן אינם יודעים באיזה שרירים להשתמש כדי לעצב את האותיות, ובאיזה סדר להפעיל אותם.

מדריך להתערבות חינוכית

להלן קווים מנחים לשיפור הביצועים האקדמיים והחברתיים של ילדים עם  ADHD:

ראשית, יש לודא שאכן מתמודדים עם ADHD. חשוב להבחין בין ADHD ומצבים אחרים דמויי תסמונת זו – (אלרגיה, אסטמה ובעיות נשימה, סכרת, בעיות ראיה ושמיעה, אנמיה, הרעלת עופרת, תוצאות לואי של תרופות מסוימות, בעיות נוירולוגיות, בעיות פסיכיאטריות, לקויי למידה ובעיות בבלוטת התריס).

1. על המורה לבנות רשת תמיכה – ללמד בכתה שבה יש שניים או שלושה ילדים עם ADHD זה קשה ומתסכל. חשוב שיהיה גורם מקצועי שיכול לתת הדרכה במקרה הצורך (פסיכולוג, עובד סוציאלי, פסיכולוג ביה"ס, רופא ) – לא חשובה ההגדרה – חשוב הידע בנושא ADHD.
2. חשוב לדעת את הגבולות. לא לפחד לבקש עזרה. את/ה מורה, ולא מומחה/ית ב-ADHD.
3. למוד והכשרה בנושא ADHD – חשוב להבין שילדים אלה אינם מתנהגים כך בכוונה, ובודאי אינם מתכננים ל"שגע" את המורה. מודעות זו עוזרת לשמור על סבלנות, חוש הומור ויכולת להתמודד עם התנהגויות מטרידות בדרך חיובית.
4. תקשורת בין בית הספר והבית – יחסי עבודה קרובים וטובים מעלים את שעור ההצלחה של תלמידים עם ADHD. מורה זקוק לתמיכה, סיוע ושתוף פעולה של הורי הילד.
5. נסו להתייעץ עם הילד מה יכול לעזור לו. ילדים אלה הם בדרך כלל אינטואיטיביים. הם יכולים לאמר לך כיצד הם לומדים טוב אם רק תשאלו אותם. אצל ילדים מבוגרים – חשוב להסביר להם מהי התסמונת שהם סובלים ממנה, ומה הם יכולים לעשות כדי לשפר את ביצועיהם במסגרת המגבלות.
6. גמישות, מחויבות ורצון לעבוד עם התלמיד ברמה אישית – נדרשת כמות כפולה של זמן, אנרגיה ומאמץ להקשיב באמת לתלמיד, לתמוך בו, ולערוך שינויים והתאמות בתוכנית הלמודים.

רשימת 'לא-תעשה'

• אל תניחו שהתלמיד עצלן. ילד עם ADHD או ליקוי למידה אינו עצלן. יש סיבות אחרות לחוסר הבצועים שלו בכתה.
• אל תלכו שולל בגלל חוסר העקביות של הילד או תצאו מנקודת הנחה שלא עובד בכוונה, משום שראיתם שהתלמיד מסוגל לבצע סוג זה או אחר של משימות. חוסר עקביות הוא חלק מהמוגבלות של ADHD.
• אל תוותרו !! תלמידים מאתגרים אלה זקוקים להתעקשות ואמונה ביכולת שלהם להצליח, ולא משנה כמה מתסכל וקשה זה.
• אל תתיאשו מטכניקות עיצוב התנהגות. תלמידים עם ADHD בדרך כלל לא מגיבים טוב לתוכניות התנהגותיות לזמן ארוך. צריך לשנות ולעצב את התוכנית שוב ושוב ולעתים תכופות.
• אל תקיפו את עצמכם בחברים נגטיביסטים שהינם ביקורתיים כלפי התלמידים, אינם פתוחים או מקבלים טכניקות חדשות, או אינם מעדכנים את מיומנויותיהם.
• אל תקשיבו למורים הקודמים שרוצים רק להעביר את הדעה השלילית על אישיות הילד. הניחו לכל ילד להתחיל את השנה ממקום נקי ונטול דעות קדומות.
• אל תשכחו את התלמיד השקט בפינה שיכול בקלות לעבור את השנה מבלי ששמים לב אליו.
• אל תפחדו לשנות, להתאים ולהחליף משימות לתלמידים על פי הצורך. המטרה היא שהתלמיד יצליח ויבנה דימוי עצמי מותאם. זה דורש גמישות והתאמות מיוחדות לגבי חלק מהתלמידים.

ארגון סביבת הילד

סוג הכתה הטוב ביותר לילד עם ADHD הוא כתה מאורגנת עם כללים ברורים ולוח זמנים ידוע וצפוי מראש. חשוב שהסביבה תהייה מובנית ומאורגנת – זהו פיצוי חיצוני על חוסר ארגון פנימי.

• הפעילויות צריכות להיות מגרות ומעוררות, אך לא מדי, אחרת הילד לא יהיה מסוגל להתרכז.
• חשוב שהילד יהיה בקשר עין עם המורה, כך שתוכל לעקוב אחריו.
• חשוב שישב קרוב למורה, אך לא קרוב מדי, אחרת יצפה בילדים המגיעים למורה ויקשיב לשיחות האחרים.
• חשוב לא לבודד אותו בפינה. ללא הדרכה, הוא ילך לאבוד במחשבות שלו ויבהה בחלל.
• ילד עם ADHD זקוק לארגון וגבולות בגלל הקושי שלו לארגון פנימי. עשו רשימות. ילדים עם ADHD מרוויחים מרשימה של מטלות, אזכורים, ולוחות זמנים אליהם יכולים לחזור "אם הלכו לאבוד".
• ארגנו את סביבת הילד. אפשר להשתמש בחוצצים ותיקיות בשולחן שלו, כך שיוכל למצוא דברים בקלות. כדאי ללמד אותו איך לארגן דברים בצורה טובה יותר.
• קבעו לוח זמנים קבוע עד כמה שניתן ותלו אותו. יש ליידע את הילד מספיק זמן מראש לגבי שנויים בשגרת היום. מעברים ושנויים בלתי צפויים קשים לילדים עם ADHD. הכינו את הילד לקראת השינוי, הסבירו מה עומד לקרות שוב ושוב. זה יעזור לו להתמקד אחר-כך.

סידור הכתה

• הימנעו מסדור קבוצתי של התלמידים בכדי למנוע הסחות דעת בין-אישיות לילד. זה יכול להיות אידיאלי לספק כמה שולחנות לעבודות קבוצתיות וישיבה בטורים לעבודה עצמאית. סדור הילדים בצורת פרסה הנו אידיאלי משום שמספק דיון מתאים בעוד שמאפשר עבודה עצמאית. לא משנה מה הסדור שנבחר, זה חשוב שהמורה תהיה מסוגלת לנוע בחדר ולהיות בעלת גישה לכל התלמידים.
• מקמו את הילד כמה שיותר קרוב אלייך בלי שישתמע כעונש.
• הרחיקו את השולחן מהחלונות, הדלת, והמזגן כדי לצמצם הפרעות של שמיעה וראיה.
• אם אפשר, מקמו את הילד כך שגבו יהיה מופנה לשאר הילדים כדי למנוע משאר הילדים להיות בשדה הראיה שלו.
• הושיבו ילדים שיכולים להוות מודל חיובי ליד הילד. כדאי שהמורה תעמוד לידו כשהיא נותנת הוראות או מציגה את השעור. רצוי להשתמש במחברת שלו כדוגמא.
• מתן הוראות לילד
• אל תתנו הוראות לפני שאתם מוודאים שכולם מרוכזים.
• שמרו על קשר עין. אפשר להחזיר לרכוז ילד עם ADHD על-ידי קשר עין.
• הסבירו לאט וברור.
• כדאי לפשט הוראות מורכבות. הקפידו לא להציף בהוראות. כדאי לרשום את השלבים.
• הדגימו מה צריך לעשות.
• ודאו שהילד מבין את ההוראות לפני שהוא מתחיל את המשימה.
• חזרו על ההוראות שוב ושוב – ילדים עם ADHD צריכים לשמוע דברים יותר מפעם אחת.
• עזרו לילד להרגיש נוח לגבי בקשת עזרה (קשה לילד עם ADHD לבקש עזרה).

מחברת משימות הינה הכרחית:

• ודאו שהתלמיד כותב את כל המשימות בכל יום בצורה נכונה. אם אינו מסוגל, עזרו לו.
• כדאי לחתום/ לסמן כל יום במחברת, כדי לסמל את מילוי המטלות (על ההורים לחתום גם).
• השתמשו במחברת לתקשורת יומיומית עם ההורים.

מתן משימות

• תנו משימה אחת בכל פעם.
• קבעו זמן למשימה, לעולם אל תקטעו משימה. אפשר לשים טיימר על שולחנו, ולשאול את הילד כמה זמן הוא צריך לביצוע משימה ספציפית. תנו לו לכוון בעצמו את הזמן ולהתמודד עם הזמן.
• הדגישו תהליך ולא כמות. הפחיתו את כמות העבודה שלו.
• חלקו את המשימות לתת משימות – משימות מורכבות מציפות את הילד וגורמות לתחושת יאוש. משימות קטנות ברות השגה מוכיחות לילד שהוא כן מסוגל, ומגבירות בטחון ודמוי עצמי.
• קבעו תגמולים או הפסקות בסיום כל חלק. אם אין ברירה, תנו לילד פרס בכל פעם שהוא גומר משימה, גם רישום ביומן. (להרבה ילדים עם ADHD יש בעיות בכתיבה).
• תנו זמן נוסף למשימות מסוימות. תלמידים עם ADHD עשויים לעבוד לאט.

זכרו שילדים עם ADHD נעשים מתוסכלים בשל טעות. לחץ, מתח, וכשלון יכולים לשבור את השליטה העצמית שלהם ולהוביל להתנהגות פרועה.

משמעת

ילדים עם ADHD חייבים לקבל משוב מיידי או שלא יזכרו למה נענשו.

• קבעו חוקים ברורים עם תוצאות לוגיות ופרסים, ותלו אותם.
• הצבת גבולות – לא כעונש אלא כהכלה. הימנעו מוויכוחים או משא ומתן עם הילד. קחו פיקוד.
• דאגו לקבוע מראש סנקציה על הפרת החוקים.
• דאגו ליידע את הילד לגבי השגיו והתנהגותו לעתים תכופות. זה עוזר לו לפקח על עצמו. משוב מיידי עוזר לילד "להשאר בעניינים", מבהיר לילד מה מצפים ממנו והאם הוא עונה על הציפיות, וגורם למוטיבציה.
• השתדלו לשבח יותר מלהעניש, כדי לבנות דימוי עצמי. ילדים אלה חווים כל כך הרבה כשלונות המביאים לדימוי עצמי ירוד, וזקוקים להערכה ועידוד. החלק הקשה אינו ה- ADHD עצמו, אלא הנזק המשני הנגרם לדימוי העצמי.
• ציינו לשבח התנהגות טובה באופן מיידי.
• שנו פרסים או שבחים אם אינם אפקטיביים לגבי שינוי התנהגות.
• מצאו דרכים לעודד את הילד.
• למדו את הילד לשבח את עצמו. עודדו "דיבור עצמי חיובי". לדוגמא : "היום הצלחת להשאר רגוע כל היום. איך הרגשת עם זה?" זה מעודד את הילד לחשוב בצורה חיובית על עצמו.
• לילדים צעירים הכינו מערכת ניקוד/בקרה . פרסים זוכים לתגובה חיובית ומגרה להמשך.

לימוד מיומנויות ארגון ולמידה

לתלמידים עם ADD/ADHD יש בעיות בארגון חומר הלמודים, סביבת הלימוד, קביעת סדר עדיפויות, תכנון, עבודה על פי לוח זמנים, עבודה עצמאית..

• ארגנו חבר ללימודים שיעזור ברישום המשימות ביומן. כדאי שישב באותו שולחן או בקרבת מקום.
• ודאו שכל המשימות כתובות על הלוח, לא רק נאמרות בקול.
• צרו קשר עם ההורים בכל פעם שיש בעיה עם שעורי בית. ודאו שהם מבינים את השיטה שלכם, ומה נעשה כדי לספק עזרה נוספת. הורים צריכים לעשות את החלק שלהם בעזרה בשעורי בית, ארגון ומיומנויות למידה.
• למדו את הציפיות שלכם לגבי ארגון החומר. אל תחזקו מיומנויות למידה גרועות או חוסר אחריות על ידי זה שתאפשרו להם לקבל מכם או מחברים ללימודים, אביזרים על בסיס קבוע.
• למדו סטנדרטים ברורים של עבודה (כותרת, תאריך, נושא, רווחים, שוליים..)
• עזרו לתלמידים להכין לוחות זמנים.
• עזרו לתלמידים לארגן את הרעיונות שלהם בכתיבה ופתרון בעיות.

שפור תהליך הלמידה בכתה

• חפשו אחר דפוסים בהתנהגות הילד – שעות שמצליח יותר, פעולות מאורגנות/ ופתוחות.
• מחשבים הם נהדרים בעבודה של אחד לאחד ומשוב מיידי.
• השתמשו בסיוע של חברים כשזה אפשרי. ילדים גדולים לעזור לו, ולהטיל עליו עזרה לילד צעיר.
• זכרו את החלק הרגשי של הלמידה. הילד צריך למצוא הנאה בכתה, שליטה במקום כשלון ותסכול, התרגשות במקום פחד ושעמום. ככל שהנושא ירגש ויסעיר את הילד, כך ילמד אותו טוב יותר.
• היו רגישים לסגנונות למידה שונים.
• עזרו לילד למצוא את השטחים בהם הוא חזק כדי לחזק את הדימוי העצמי שלו.
• אצל ילדים גדולים – הדגישו את נושא ההכנה לקראת השיעור. ככל שהילד יידע יותר לפני השיעור, כך ירכוש טוב יותר את החומר.
• להגברת מוטיבציה אפשר להפוך חלק מהפעילויות בכתה למשחק.
• מבחנים מוגבלים בזמן אינם טובים לילד עם ADHD. הם לא משקפים את מה שהילד יודע.
• הזכרון הוא בעייתי לילדים אלה. לילדים אלה זכרון טוב, אך לעתים הם מתקשים בשליפה מהזכרון. כדאי לפתח שיטות וטריקים קטנים לשיפור טכניקות זכרון.
• שמוש בכותרות והדגשות של מבנה החומר הנלמד עוזר לתת משמעות. הבנת המבנה מגבירה את תחושת השליטה בזמן תהליך הלמידה.
• כדאי לומר מראש את מה שרוצים לומר וכן לרשום על הלוח. ילדי ADHD לומדים ויזואלית טוב יותר מאשר אודיטורית. זהו אמצעי המחשה.
• כתיבה ואיות הינם קשים לילדי ADHD. כדאי לשקול אלטרנטיבות (מכונת כתיבה, בחינות בעל-פה, שטות כתיבה מקוצרות וכו'.

עצות כלליות נוספות

• ילדי ADHD אינם מודעים תמיד לרמזים חברתיים. יש ללמד אותם להכירם ולהגיב בהתאם. ניתן ללמד קודים (שפת גוף, טון דיבור, תזמון וכו'). אפשר להדריך את הילד כיצד לשים לב לשפת גוף וסימנים אחרים של אנשים. דוגמא: הסתכל באחר כשהוא מדבר.
• ספקו לילד סביבה בטוחה. ודאו שהילד יודע שאת/ה ידידו/תו ושאת/ה שם כדי לעזור לו. נהגו בו בכבוד. אף פעם אל "תזלזלו" בו לפני החברים. הוא והילדים יודעים שהוא חריג, והמורה מהווה מודל לשאר הילדים לגבי ההתנהגות אליו.
• התעמלות עוזרת לשחרר אנרגיות עודפות ועוזרת במקוד תשומת הלב, וזה גם כייף.
• הקשיבו לילד. הוא רוצה גם להשמע.
• היו רגישים לגבי התנועה שהוא צריך. אשרו לו לצאת מהכתה כדי להתרענן, או לרוץ ולפרוק מתח. אם היציאה מובנית אל תוך חוקי הכתה, זה נותן לילד הזדמנות לצאת מהכתה ולא להיות מוצא ממנה, וכך להכיר את עצמו ולעצב את התנהגותו.
• תנו לו הפסקה אחת לכמה זמן. הבינו את ההבדל בין דברים גדולים וקטנים, ואל תתעמתו אתו לגבי כל דבר קטן. קשה לילדים כאלה לשלוט בעצמם כל הזמן.
• יש לתכנן מראש פעילות גם בזמן שאינו מובנה. זמן פנוי לא מובנה עלול להיות מציף.
• מעברים מפעילות לפעילות הם זמנים קשים לתלמידים עם ADHD. נסו להבנות מעברים אלה. קבלו אותם בחיוך ואמירת "שלום", בתחילת היום ובמעבר מההפסקה, ארוחה, משעורי התעמלות, מוזיקה ואומנות. אפשר לכוון אותם מיד לעשיית מטלה כלשהי כדי לארגן אותם.
• דווחו על שנויים משמעותיים בהתנהגות או הופעה בבית הספר, להורים, הנהלה, ויועצת בית הספר.
• ניתן להתאים טכניקות עפ"י מאפייני ה-ADHD:

עבור פעילות יתר

• ניתוב הפעילות לערוצים מקובלים: לדוגמא, במקום לנסות ולהפחית את פעילות התלמיד, מורים יכולים לעודד תנועה מובנית בכתה כשזה אינו מפריע, או להרשות לעמוד ליד השולחן, במקום לשבת, בפרט בסיום משימה.
• שימוש בפעילות כתגמול. לדוגמא: לתגמל ילד על התנהגות מותאמת, או שיפור בה, מורה יכול להרשות לו לעשות סבוב, או לרוץ בחצר, לנקות את הלוח, לסדר את המדף של המורה, או לארגן את הכסאות בכתה.
• שימוש בפעילויות לימודיות שמעודדות תגובות אקטיביות כדיבור, תזוזה, ארגון או עבודה בלוח שעוזרות לתלמידים רבים עם ADHD.

קושי לחכות

• מתן פעילויות ורבליות, או מוטוריות לעשיה בזמן המתנה. זה יכול להיות לימוד הילד איך להמשיך בחלקים קלים של המשימה, כשמחכה לעזרת המורה.
• כשזה אפשרי, להרשות חלימה בהקיץ במהלך המתנה. לדוגמא, הילד יכול לחלום, או לצבוע במהלך ההמתנה, או אפשר להדריך אותו, להדגיש קוים, או לכתוב הוראות.

קושי למקד קשב במשימות ופעילויות שגרתיות

• הפחתת אורך המשימה – יש דרכים רבות לעשות זאת, כולל חלוקת המשימה לחלקים קטנים שניתן להשלים אותן בזמנים שונים או לתת מעט תרגילים.
• עשיית המשימות מעניינות. ניתן להגביר עניין על ידי כך שמרשים לעבוד עם בני זוג או בקבוצות קטנות, אפשר ליצור משחקים מעבודות הבית.

קושי לסיים משימות

• הגברת אפשרות הבחירה והגברת העניין של הילד במשימה. לעתים מועיל לתת לילד לבחור תחומי עניין ולתת לו משימות בכיוון הזה.
• יש לוודא שהמשימות תואמות את יכולת הלמידה של הילד ואת סגנון הלמידה שלו. תלמידים יסיימו משימה כשהם רשאים לעבוד בדרכים שונות (הדפסה, טייפ) וכשקושי המשימה משתנה. זה חשוב לוודא שחוסר ארגון הוא לא הסיבה שהתלמיד אינו מצליח לסיים משימה.

קושי בתחילת משימות

• הגברת מבנה המשימות והארת חלקים חשובים. זה כולל: מתן הוראות כתובות כמו גם בעל-פה, להסביר כיצד המשימה בנויה.

קושי בסיום משימה בזמן נתון

• הגברת השימוש של התלמיד ברשימות וארגון, לרשום המשימות על הלוח ולוודא שהתלמיד העתיק אותן.
• יצירת שיגרה לגבי מיקום של ספרים, משימות, ואביזרים. חוצצים יכולים לעזור – עבודות חדשות בצד אחד ועבודות שגמר בצד אחר.
• ללמד את התלמיד, שלפני שעוזב מקום, צריך לשאול את עצמו: האם יש לי כל מה שאני צריך?

קשר בית ספר-בית

תקשורת בין בית הספר והבית היא הכרחית. זה יכול להיות פתקים קצרים, טבלה מהירה שמראה מה ההתקדמות שהושגה, או פרצוף עצוב/שמח עם הודעה המתארת מה נעשה שהצדיק את הציון. צורה זו של תקשורת מונעת את הפגישות לאחר משברים.

המחקרים מלמדים שהתלמידים המשיגים את ההתקדמות הרבה ביותר בבית הספר, הם אלה שהוריהם מאוד מעורבים. מעורבות בתוכנית הלמודים של הילד היא משימה קשה הדורשת זמן, מאמץ ואנרגיה, ורבים מההורים מרגישים חסרי בטחון בתקשורת עם צוות בית הספר. ההורים חוששים לבקש דברים למען הילד, וחוששים מהרושם שייצרו בעיני המורים.

חשוב לזכור שהאינטרס המשותף הוא טובת הילד. ולכן עימותים לא יועילו. הורים צריכים להיות אסרטיביים במגעם עם בית הספר, לשאול שאלות ולבחון את התשובות המתקבלות במבחן המציאות. מורים מעטים מקבלים הכשרה בנושא ADHD ולכן ישמחו ליידע, ספרות ועצות בנושא זה. שתוף פעולה בין המורה להורה יכול להניב פרות ויועיל לילד.

ילדים עם ADHD זקוקים למורים שגישתם מובנית ומאורגנת אך לא נוקשה, אנשים סבלניים המוכנים להקדיש זמן להבנת הילד, ולהשקיע מאמץ כדי לעזור לו להצליח. חשוב שהמורים יתנו עידוד ושבחים.

מומלץ לקבוע פגישה עם מורי הילד בתחילת השנה, כדי להעלות נושאים ולדון בנקודות החוזק והחולשה של הילד. המטרה היא להגיע לעבודת צוות עם המורים, ולהבהיר שיזכו לתמיכה מהבית. כדאי לשמור על קשר פתוח במהלך השנה כדי להתעדכן בהתקדמות הילד ומעקב אחר משימות ופרוייקטים מיוחדים. רוב המורים מעריכים הורים הפונים אליהם בדרך לא מאיימת ומשתפים אותם במה שיודעים ומציעים תמיכה.

הורים שרוצים לעזור לילדיהם בבית ורוצים להשתלב במאמצי המורה, צריכים:

• תקשורת ברורה לגבי ציפיות המורה.
• רשימת מטלות/שעורים יומית.
• גישה למורה
• אחריות ורגישות של המורה.

כשההורה יכול לפתוח מחברת, לראות רשימה מסודרת של מטלות ושעורים ולקבל משוב על בסיס קבוע לגבי התקדמות והשתלבות הילד, זה מאוד עוזר.

נכתב ע"י נעמי רביד