כולנו קולטים גרויים – אנחנו שומעים, רואים, מריחים, מרגישים, חשים ונהנים מריח של פרח, בושם טוב או ריח של תבשיל טעים. אנחנו נהנים למראה של נוף יפה, תמונה יפה, נרגעים לשמע מוזיקה טובה, או הקול של אלה שאנו אוהבים. נהנים מחיבוק חם וטוב או צוחקים לתחושת דגדוג.
אבל לפעמים, זה לא פשוט כל כך. אנשים עם רגישות יתר חווים לעתים מציאות זו בעוצמות שונות לגמרי, וכך גם מגיבים אל העולם.
אבי, שומע את ילדיו רבים ביניהם ובלי לברר מה קורה שולח אותם לחדר. אחר כך הוא מסביר: "הרעש מטריף אותי, אני לא יכול לחשוב בצורה צלולה ולכן מגיב כך".
סיגל, בת 11, למרות שיודעת אנגלית ברמה גבוהה, אינה מסוגלת להקשיב בשיעור, ויושבת כל הזמן עם ידיה על אוזניה. בשיחה היא מספרת שהרעש שהילדים עושים מפריע לה, אבל עוד יותר הפחד שלה מהצעקה של המורה שעוד תגיע.."
יואב, מתמודד עם כאבי ראש ובחילות כשמבשלים דגים או מטגנים בצל. הוא לא יכול לסבול את זה, ונכנס להתפרצויות זעם כשזה קורה.
טל, חווה תחושת חנק כשאוחזים בו חזק. הוא מגיב באלימות כדי להשתחרר משום שמרגיש שנשקף איום לחייו. עוד יותר קשה לו, כי אף אחד בסביבתו לא מאמין לו וחושב שהוא מגזים.
אלה מקצת מן הספורים המגיעים למכון. תחושת ההקלה, כשאנחנו מסבירים כי הם סובלים מרגישות יתר הינה משמעותית. עד אותו רגע, חשבו שמשהו פגום בהם. ההסבר שמגיעים למוצפות מהר מאוד בגלל רגישות זו, משחרר, מקל ומביא אתו הבנה חדשה.
ילדים ומבוגרים אלה חווים את העולם בעוצמות גבוהות יותר בשל הרגישות שלהם, וכך גם מגיבים אליו. התחושות שלהם הן אמיתיות ואותנטיות. לעומת מכשיר רדיו או טלוויזיה בו אפשר להנמיך את העוצמה, קשה להנמיך את העוצמות התחושתיות, ואת הסבל הבא בעקבותיהם.
ברגע, שיש מודעות לכך, קל יותר לכוון את העולם לצרכים של אנשים אלה, עד כמה שניתן. להסביר למורה מה חווה סיגל, ולחשוב יחד אתה על דרכי תגובה לרעש של הילדים בכתה, אולי להציע לאבי ולסיגל להשתמש באטמים או באוזניות כדי להקל עליהם. להסביר לסביבה של יואב וטל, את הרגישות המיוחדת שלהם ולבדוק כיצד יכולים להתחשב בהם.
אבל לא הכל רע, רגישות זו עובדת גם לקצה השני של הרצף. הצד החיובי של הרגישות מביא לאינטואיציה מאוד גבוהה, מצפוניות גבוהה, רגישות לאנשים אחרים, שמיעה מוזיקלית טובה, חשיבה אמנותית ויצירתיות גבוהה.
כמובן, שאלה תכונות שראוי לטפח, וליהנות מהתוצאות שלהם.
