לעשות סדר בבלאגן – בנות עם ADHD

הרבה בנות עם ADHD נשארות לא מאובחנות כי אצלן הסימפטומים נראים אחרת מאשר אצל בנים. בנות מרדניות פחות, מתריסות פחות, ובאופן כללי פחות "קשות" מאשר בנים. בנות עם ADHD מנסות יותר להתאים את עצמן.

לעתים קרובות הן נסחפות עם הזרם ועד סוף השנה, לא ממצות את הפוטנציאל שלהן וסובלות בשקט.

בנות רבות עושות השוואות בינן ובין בנות אחרות. התוצאה אף פעם לא לטובתן. תמיד יש מישהי יותר יפה, יותר חכמה, יותר מצליחה, יותר מקובלת.

לבנות בדרך כלל יש יותר בעיות עם קשב.  בנות יכולות להיות גם היפראקטיביות, אבל זה בא לידי ביטוי בדרכים שונות. כך, למשל, נערות עם הפרעות קשב וריכוז יכולות להיות Hyper-reactive (תגובת יתר). הן פחות יציבות מבחינה רגשית, עם התפרצויות זעם, וטריקת דלתות, במקום היפראקטיביות מוטורית ומפריעה כמו בנים עם הפרעות קשב וריכוז, הן יכולות להיות היפר-פטפטניות.

בנוסף, לבנות יש בעיות עם חוסר ארגון, ולאחר גיל ההתבגרות, יש בקרבן, בנוסף, שכיחות גדולה יותר של דיכאון וחרדה, שנגרמים כנראה בשל בעיות בקשב, אימפולסיביות, היפראקטיביות וקשיים לימודיים שגורמים לייאוש, עצבות ותסכול, אבל לא דיכאון קליני. הדיכאון נראה בקורלציה למגושמות חברתית וקשיים בין אישיים. חוסר בחברים, תחושת הבדידות, והתחושה של "לא שייכת חברתית", נמצאות מתחת לדיכאון, וקשות עוד יותר בשנות ההתבגרות.

בגילאי ההתבגרות, אותה נערה שכל כך רוצה להיות כמו כולם ולהרגיש "מתאימה" מבחינה חברתית נתקלת בקשיים: התהליכים ההורמונאליים שהיא עוברת מחמירים את הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז וגורמים לסערה של מצבי רוח, עצבנות יתר ותגובות רגשיות מוגזמות.

נערות עם הפרעות קשב וריכוז חוות תחושה חזקה של "שונות" וסובלות יותר מבעיות חברתיות מאשר בנים עם ההפרעה, כיוון שהרגישות הגבוהה שלהן בדרך כלל הופכת למכשול.  נערות עם ADD ירגישו נוח יותר להיות עם חברה קרובה אחת מאשר עם קבוצת חברות.

אחת הבעיות הקשות שהנערות מתמודדות איתן בניגוד לבנים הוא בדרך כלל תחושת הבושה. בנים מקבלים יותר הבנה מהסביבה ובעיקר מחבריהם להתנהגות מוחצנת ואימפולסיבית שבדרך כלל כוללת מרדנות נגד מסגרות, שימוש באלכוהול, נהיגה פרועה ודחף מיני מוגבר, כאשר נערות שיראו התנהגות דומה יקבלו לרוב ביקורת שלילית מההורים, מצוות בית הספר ובעיקר מנערות אחרות בסביבתן, לרוב בשנים מאוחרות יותר, נערות עם ADD מפתחות תחושות זעם והאשמה עצמית חזקה, על התנהגותן בגיל העשרה.

האתגרים העומדים בפני נערות עם ADHD הם:

לחצים חברתיים – מצופה מבנות להתחיל את תהליך הספרציה מההורים, והחברה מקבלת חשיבות גדולה. התחושה הפנימית היא שאני "אחרת", "שונה", ולעתים הרצון להשתייך מביא להתנהגות מסוכנת ואפילו הרס עצמי בנסיון להיות שייכת. בנות ללא היפראקטיביות מתקשות לעכל את הדינמיקה החברתית. הן מתקשות להשתתף במפגשים החברתיים של בית הספר, היות והן אינן מסתדרות עם ההתלוצצויות, ההתגרויות והמשחקים האופייניים כל כך לילדים בקבוצת הגיל שלהן. בנים ובנות עם הפרעות קשב וריכוז יסתדרו הרבה יותר טוב, במפגשים של אחד על אחד, ומשום כך לרוב, הם עלולים למצוא את עצמם מנודים חברתית בגלל חוסר היכולת שלהם להשתלב בדינמיקה החברתית של בית-ספר.

הערכה עצמית נמוכה – כאשר נערה מרגישה שנדחית על-ידי קבוצת השווים, גם אם קיימת תמיכה משפחתית וקבלה. נערות עם ADD מוחצנות, מרדניות, צעקניות או ביישניות שקטות ומתבודדות סובלות מהערכה עצמית נמוכה.

חוסר יכולת לעמוד בציפיות חברתיות – מעודדים בנות להיות מסודרות, נשיות, מטופחות בקפידה (כדי להיות אטרקטיביות), להיות רגישות לרגשות של אחרים. ציפיות אלה לא תמיד מתאימות לפרופיל של ADHD. נערות עם ADHD חוות ביקורת רבה על צורת הלבוש (חשוף מדי, זרוק מדי, גברי מדי), על ההתנהלות (חופשיה מדי, חרדה מדי). נמצאות בתחושה שנשפטות כל הזמן על משהו שלא התכוונו לעשות.

תגובתיות רגשית/תנודתיות הורמונאלית – תגובת היתר של ADHD נוטה להתעצם ותנודות הורמונאליות גם הן גורמות להסלמה, וכך ספק עצמי ותחרותיות נפוצים בגיל ההתבגרות. עוצמות רגשיות מוסלמות להתפרצויות רגשיות אימפולסיביות שנשכחות ונסלחות לאחר שהדרמה נרגעת. בזמן שהבנים יראו התנהגות זועמת ומרדנית, נערות יחוו סערות רגשיות, בהרבה מקרים נערות עם ADD בגיל הנעורים מראות נסיגה רגשית המתבטאת בדיכאון במיוחד אם יש הצפות רגשיות המלוות בתחושת דחייה חברתית בבית הספר, נערות שנוטות להיפראקטיביות/אימפולסיביות יקלעו ליותר ריבים צעקניים בבית, היכן שהן מרגישות בטוחות יותר "לשחרר קיטור" ולבטא פחדים. במקרים כאלה נדרשת עזרה באיזון הסערות הרגשיות (במיוחד כיון שהרקע הורמונלי) באופן קריטי, הבית צריך להיות בשביל אותן נערות מקום מבטחים שבו ניתן להירגע ולמלא מצברים נפשיים, אך לרוב ההורים נשאבים לריבים האלה במקום לספק את ההרגעה הנדרשת.

נערות עם ADD בדרך כלל חוות הצפה רגשית וכתוצאה מכך חיות במתח עצום, נערות עם הפרעות קשב וריכוז נאבקות לשלוט בעוצמות הרגשיות האינטנסיביים שלהם. למרות הקושי בוויסות רגשי, נערות עם ADHD פעמים רבות מחזיקות את הרגשות שלהן במהלך יום הלימודים ומתמוטטות או מתפוצצות ברגע שמגיעות הביתה.

דיכאון – הלחץ החברתי העז, ביחד עם האנרגיה העצומה המושקעת בניתוח חברתי: תצפית, חיקוי, התייחסות, השוואה גורמת למותשות. הן חשות ייאוש, דיכאון בשל כך.

לחץ להפגין בגרות – לעתים הציפיות ההוריות יכולים להיות לא מותאמים להתפתחות הרגשית חברתית.

חוסר התאמה בין בית הספר ו-ADHD – דרישות למיקוד, ריכוז, ארגון. הצורך ללמוד ולקרוא על נושאים שלא מעניינים אותן.

הרבה פעמים נערות לא יודעות מה סגנון הלמידה המתאים להן: מה טווח הריכוז שלהן, מה סגנון הלמידה, מה החוזקות הלימודיות שלהן, ומה החולשות שלהן (דחיינות, תחושת זמן, ארגון, התארגנות, סוגי מוסחות), האם וכיצד משפיע ADHD על הלמידה.

בחשיבה של או-או, הנערות נעות מקצה של ללמוד ולהשקיע ולוותר על שמחת חיים, ובין הרמת הידיים והפסקה ללמוד.

התנהגויות בסיכון – נערות הנאבקות עם הערכה עצמית נמוכה לעתים מבקשות אישור דרך תשומת לב מינית במטרה לפצות על תחושות אי התאמה בתחומים אחרים בחייהן. בשל קושי לשלוט בדחפים, יכולת תכנון לקוי, חוסר עקביות, הן נוטות לקיים יחסי מין לא מוגנים, שימוש לא עקבי באמצעי מניעה או בני זוג רבים. חשוב לעבוד במקרים כאלה על ההערכה העצמית, להבין מי אני ומה אני רוצה, ומה אני חושבת שמגיע לי.

מבחינה טיפולית

חשוב בטיפול להתייחס לכל המרכיבים הקיימים אצל הנערה המטופלת:  הן המרכיבים הקשורים לADHD עצמו כניהול סדר יום מאוזן, והן למרכיבים הקשורים לתוצאות שלו כמרכיבים רגשיים, יחסים לא טובים עם ההורים , חברים, מורים וכו'.

הצעד הראשון הוא אמפתיה, לתת לאותה נערה תחושה שאת רוצה להבין ואת מבינה מה עובר עליה. נערות עם ADHD מרגישות כל כך לא מתאימות ומתוסבכות. מצד אחד הן רוצות לרצות, ומצד שני מתביישות בעולם הפנימי שלהן.

לכן, אמפתיה, לגיטימציה, הכללה – "גם בנות אחרות.." חשובות. תמות חשובות הן הקושי להתחיל, הקושי לעצור את המוח, מחשבות שליליות מציפות, וללמד כלים לוויסות רגשי כדיבור פנימי נוגד דחיינות, אימון של מחשבות חיוביות ואכילה מסודרת.

הצעד השני הוא מתן ידע – להבין שמוח של נערה עם ADHD הוא ייחודי. להבין מה זה ADHD, כיצד משפיע עליה, מה נקודות החוזק. מה נקודות החולשה, ולהשלים עם הייחודיות והאינדיבידואליות שלה.

חשוב בשלב זה לא רק להבין ADHD, אלא גם לנסח מחדש REFRAMING את הADHD בצורה יותר מאוזנת, בונה, שתוביל לקבלה ופתרון בעיות יעיל. הבנה זו של ADHD מאפשרת פיתוח תפיסה עצמית חיובית יותר ותחושה מציאותית של הפוטנציאל.

הצעד השלישי הוא ללמד דרכים יעילות להתמודדות:

• ניהול סדר יום מאוזן הכולל אכילה מסודרת, שינה מסודרת, ספורט, נשימות  שיגבירו את התפקוד הקוגנטיבי..
• לקחת אחריות על ה-ADHD ולהשתמש באסטרטגיות מפצות, כיצירת סדר יום מתאים, שינוי הסביבה, דיבור פנימי חיובי  – חשוב שהסביבה תהיה ידידותית ל ADHD (הן מבחינה ארגונית והן מבחינת יחסים עם אנשים) ותעורר כמה שפחות לחץ. שילוב של חלק קונקרטי-פרקטי בטיפול הוא הכרחי בצד עבודה רגשית, משום שהוא מקדם את החלק התפקודי שמופרע בגלל השכחנות, דחיינות, קושי בניהול זמן. הקשיים התפקודיים לא מפריעים רק בלמידה אלא גם ביחסים.
• שינוי הרגלים – מציאת הרגלים בעייתיים ושינויים להרגלים יעילים יותר. לדוגמא, להכנס לפייסבוק רק אחרי שמסיימים שעורים. לעבוד בצורה מסודרת במתמטיקה.
• בדיקת מצבים רגשיים שיכולים להפריע – חרדות, מצבי רוח משתנים, עצבנות
• התמודדות עם ביקורת תסריטים פנימיים, ויחסים הרסניים.
• עבודה על דרכי הרגעה, התמקדות בחיובי, התמקדות בהווה, מניעה, והרחבת מאגר האלטרנטיבות.
• עבודה על טראומות מהעבר – חרם, דחייה, מצבי כשלון, השפלה.
• עבודה על קומורבידיות – חרדות, פרפקציוניזם, דכאון, הפרעות אכילה, לחץ
• אתגור מחשבות שליליות – לבדוק מה לא יעיל ויש להכחיד כדוגמא של מחשבות שליליות או תקשורת לא יעילה ועבודה על דרכים יעילות יותר כדיבור פנימי חיובי והעלאת הדימוי העצמי, תקשורת יעילה יותר,
• הקנייה של מיומנויות חברתיות מותאמות. אם מדובר בנערה שמרגישה נוח בסיטואציות של אחד לאחד, ופחות בסיטואציה קבוצתית, לתת לה לגיטימציה ולאפשר את זה. לימוד מיומנויות תקשורת כSMALL TALK, הקשבה, הדדיות בשיחה וכו'. חשוב לבדוק אפשרות של תיקון יחסים עם בני המשפחה, חברים
• עבודה על אסרטיביות וניהול עצמי – לברר מה אני רוצה, מה מתאים לי, מה יהיה לי נכון וכיצד אני משיגה זאת, קבלת החלטות, היכולת להגיד לא. 
• לימוד מיומנויות תקשורת יעילה עם הורים/מורים – שיחות משותפות עם ההורים כדי לדון בנושאים של אמון ויכולת לסמוך, גבולות, הסכמים, שקרים, כספים, איך רבים..
• ניתן לבדוק עם הנערה לגבי תוכניות התנהגותיות שיכולות לעזור כהבנייה התנהגותית, בה ניתן לתגמל מוטיבציה לסיום משימות ע"י מערכת תגמולים שנקבעה מראש.
• לבנות עם ADHD יש קושי בניהול זמן וארגון, אך יכולות ללמוד טכניקות למעקב עצמי.
• דימוי עצמי נמוך – בנות עם ADHD מפנימות את הקשיים ומאשימות את עצמן, לעומת בנים שמאשימים את הסביבה, לכן חשוב למצוא תחום בו הילדה מצטיינת "אי של יכולת" ולפתח אותו.
• נערות רבות רגישות לדחייה חברתית, מה שמוביל לדימוי עצמי נמוך ודכאון. החברה פחות מקבלת בנות שמעורבות בהתנהגות של לקיחת סיכונים ואקטיביות פיזית. חשוב לאמן ולהדריך בנות בסיטואציות חברתיות ולמצוא אתן דרכים יעילות עבורן המשלבות כבוד ובטחון עצמי.

עבודה בצוות – ככל הניתן, יש לעבוד בתאום עם ההורים, הרופא המטפל, בית הספר, מחנכת, מורים מקצועיים, יועצת. כל שיתוף פעולה מקדם ומקצר את הטיפול.

הדרכת הורים

מציאת איזון – על ההורים לנסות ליצור איזון בין תמיכה בבת בזמן שמזהים את הצורך שלה בעצמאות.

ניהול רכבת הרים רגשית – גם ההורים וגם הנערות צריכות לזהות טריגרים אפשריים כתקופות של מתח, רעב, עייפות, או תסמונת קדם-וסתית. חשוב להתחיל לנהל לחצים אפשריים שיכולים להחמיר את התגובות.

גם הנערות זקוקות למסגרות מובנות והבהרת החוקים בבית. מיומנויות כעמידה בזמנים, ארגון עצמי, הגדרת סדרי עדיפויות והרגעה עצמית חיוניות לעצמאות. חוגי ספורט ו/או אומנות יאפשרו עוד מקום בו יכולה להבנות הערכה עצמית.

אסרטיביות וסינגור עצמי – חשוב לעזור לנערות אלה לפתח מיומנויות אלה שמשמעותיות כדי שתוכלנה להביע את הצרכים שלהן בביטחון משכנע. נערות צריכות לדעת שזכותן להביע את דעתן, ולעזור להן להביע את עצמה בצורה יעילה ובונה.

טכניקות להפגת מתחים – על ההורים ללמד אותן למצוא "מקום שקט" כלומר, ללמד אותן מוקדם ככל האפשר טכניקה להפגת מתחים ולהבין שהן זקוקות ל"פסק זמן" אחרי התפרצויות רגשיות כדי לאסוף את עצמן.

נסו לצמצם תיקון שגיאות וביקורת. לעיתים קרובות הורים עם כוונות טובות בלבד מציפים נערות עם ADD בביקורת ובתיקוני התנהגות "אל תתני להם לפגוע בך ככה", "אם הראש שלך לא היה מחובר לגוף היית שוכחת אותו", "איך את מתכוונת לעבור את הבגרויות בצורה כזו?", והבית חייב להיות מקום שבונה ביטחון עצמי  שלרוב נפגע כל יום מחדש בבית הספר.

להפסיק ציניות וסרקזם.

עזרו להן לחפש ולמצוא את התחומים בהם הן מצטיינות – נערות עם ADD חשות לרוב שהן "לא טובות בכלום". היסח הדעת, האימפולסיביות וחוסר הארגון לרוב פוגעים בלימודים וכתוצאה מכך בציונים, וכמו כן הן לרוב לא מצליחות להתרכז בנושא אחד כדי לפתח אותו לתחביב או תחום עניין קבוע.

יש לעזור להן וללוות אותן בתהליך מציאת התחומים המועדפים עליהן שבהם הן מראות כישרון, הדבר ייתן להן דחיפה חזקה קדימה, סיכוי להצטיינות, תגובות ופידבקים חיוביים, וכתוצאה מכך עליה בהערכה העצמית, וחוסן מפני נפילות במצב רוח ותחושת כישלון.

היעזרו ברופא אם הן סובלות מתופעות שלפני מחזור, אם הנערה הסובלת מ-ADD סובלת מתסמינים טרום מחזוריים קשים, יש להתייחס לנושא ברצינות רבה ולהיעזר ברופא/פסיכולוג, במקרים קיצוניים אין לשלול טיפול תרופתי נגד דיכאון. בעוד שאצל נערות רגילות זו יכולה להיות תקופה מעצבנת של כעס, עייפות, בכי, אצל נערות עם ADHD תהייה עליה בעוצמת התגובות הרגשיות, עצבנות, תסכול וסובלנות נמוכה.

מערכת יחסים פתוחה ותומכת עם ההורים מאפשרת להן כתובת בשעת מצוקה או בלבול.

הדרכת מורים

מורים צריכים לשים לב לסימפטומים ספציפיים של ADHD בבנות כבעיות ריכוז, מוסחות, קושי להתמקד, חוסר ארגון (שולחן מבולגן, שעורי בית חסרים, שכחה לקחת משימות הבייתה, להגיש עבודות). רמזים נוספים יכולים להיות דיבור בלתי פוסק, שתלטנות, הפרעה לאחרים, קושי בהבנה של קודים חברתיים, וקושי לעקוב במשימות מורכבות.

המורה הרגיש יכול לעזור ע"י:

• הושבת הנערה בקדמת הכתה כדי לודא שתשומת הלב אינה מוסטת.
• לצוות אותה עם בן/בת זוג לעבודה בכתה
• לתת לה משימה כדי לעזור לה להתמקד מחדש.
• ללמד נורמות חברתיות ברורות (איך להצטרף לקבוצה, לתת מחמאה)
• תעזור לה להתארגן:
  • לתת תיקיות ומחברות מסודרות
  • לחלק עבודה למשימות פשוטות.
  • לתת אחריויות כיתתיות כדי לגרום לה להרגיש חשובה
  • ללמד טכניקות הרגעה כנשימה עמוקה ודמיון מודרך כשהיא מוצפת.
• להפסיק ציניות וסרקזם.