נהיגה דורשת מהנהג לשים לב למספר רב של פרמטרים בסביבתו – האם אני נוסע לאט או מהר מדי, האם אני נוסע בהתאם לחוק, האם אני נוסע במסלול הנכון, האם אני מפריע למישהו אחר על הכביש, האם המהירות מתאימה לתנאי הדרך, האם אני מספיק רחוק מאחרים והם ממני, האם אני נוסע נכון ליעד שאליו אני צריך להגיע, האם יש מכשולים בדרכי, האם יש הולכי רגל שעלולים כל רגע לרדת לכביש מפני שהם סומכים עלי שאדע לעצור בזמן, האם המכונית תקינה – לא נדלקה איזושהי נורה? האם יש לי מספיק דלק? הילדים צורחים ומפריעים לי להתרכז ועוד…
רוב האנשים חיים עם הלחץ הזה של הנהיגה, אם מתוך הרגל ואם מתוך הכחשה – לי זה לא יקרה.
חלק מהאנשים, כ-7 עד 10 אחוזים מהציבור, חווים את הנהיגה כאירוע מלחיץ ומעורר חרדה. חלקם ממשיכים לנהוג, אם כי כל יציאה לדרך גורמת להם ללחץ רב וסיומה מוצא אותם עייפים ומותשים בשל המאמץ הרב שהשקיעו.
חרדת נהיגה (DRIVING PHOBIA) היא מצב בו האדם חש חרדה, מצוקה ופחד סביב הצורך לנהוג או להיות נוסע במכונית או המחשבה על כך.
חרדת נהיגה יכולה להתפתח באופן הדרגתי או כתוצאה מתאונה או אירוע לא נעים אחר בכביש. זו יכולה להיות חוויה אישית, הזדהות עם חוויה של אדם אחר או תוצאה של צפייה בסרט או תכנית טלוויזיה. לעתים נגלה שזו תוצאה של הצטברות של מתח עז שנצמד לחוויית הנהיגה, ומתבטא בה.
בתחילה, האדם שם לב לחששות, לחץ ואי נוחות הגורמים להימנעות. ניסיון להתמודד עם הפחד מביא הצפה בחרדה ותפקוד קלוקל, הזוכה לביקורות מצד נהגים אחרים בכביש ולנסיגה מהרעיון לנהוג. כך מתחזק תהליך ההימנעות עם כל התנסות שלילית, והאדם מעדיף שלא לנהוג.
סימפטומים גופניים לחרדת נהיגה: דופק מואץ או חזק, כאבים בחזה, קשיי נשימה, הזעה, יובש בפה ובגרון, בחילה, סחרחורת, תחושת חולשה כללית.
סימפטומים רגשיים וחשיבתיים: חשש מאובדן שליטה, חשש ממבוכה, חשש שיקרה משהו רע, חשש ממוות, חשש מהתקף לב, תחושות אימה ופחד.
אצל חלקם, החרדה כל כך גדולה, שהם מחליטים להימנע כליל מנהיגה.
לוקח לאנשים אלה לפעמים שנים כדי להחליט לחזור שוב להגה. לרוב זה קורה בשל שינויים משפחתיים (ילדים, מקום מגורים רחוק וכו') או סביבתיים – מקום עבודה רחוק שדורש לנהוג, והקושי שלהם להמשיך לשאת את התלות שלהם באחרים.
אנשים אלה לא יכולים יום אחד פשוט לעלות על הרכב ולנהוג – הם צריכים עזרה להורדת החרדה ולהחזרת הביטחון ביכולת לנהוג.
שיטות הטיפול שהוכחו כיעילות לטיפול בחרדת נהיגה הם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), ו-EMDR.
תאור מקרה
דינה הגיעה לטיפול משום שנתקפה חרדה כשהיתה צריכה לנהוג. היא רצתה להתמודד עם חרדה זו משום שהרגישה שגורמת לה להיות תלויה בחסדי אחרים, פוגעת בהערכה העצמית שלה ומגבילה אותה מבחינת מקומות עבודה שיכלה להתחייב אליהם.
דינה הרגישה ש"מבזבזת הרבה אנרגיות" בהכנה נפשית סביב הסעת הילדים לחוגים וחברים. נמנעת מנסיעות למקומות רחוקים, ונתקפת אימה בכל פעם שנוהגת.
העבודה הטיפולית כללה שילוב של CBT ו EMDR. עבדנו על העצמה ומציאת מקום בטוח בפגישות הראשונות, ועבודת EMDR לגבי חרדת הנהיגה. בנוסף עבדנו על הטריגרים שעלו סביב חרדה זו: מחלפים חדשים בכביש, דרכים בין עירוניות, דימוי עצמי נמוך בכלל ולגבי הנהיגה בפרט, חרדת ביצוע כללית, קוצר רוח, לעג וביקורת אפשרית מנהגים אחרים.
לימדתי את דינה כלים שונים כהרפייה, חשיבה חיובית, התמודדות עם לחץ ומחשבות שליליות. דינה למדה להקשיב לגוף ולנפש ולתת להם את התמיכה הנחוצה.
בנוסף, דינה נשלחה להתנסות בנהיגה במצבים שונים ולמיקומים שונים, תוך כדי חיזוקים והעצמה.
דינה דיווחה על הקלה במתח המלווה לנהיגה, וכי פחות נמנעת. רמת החרדה ירדה, והרגישה שיש ברשותה כלים טובים יותר להתמודדות.
